הבגדים החדשים של המפיק (חלק ב')‏

  •  
  • 396
  • 1
  • 1
  • Hebrew 
Feb 13, 2017 08:43
חלק א':‏
http://lang-8.com/1002637/journals/33120611169894605000383407937070859310

שמתי לב שהקניון הסיר רוב מהלוחות, המפות שמספרות איך ללכת ממקום אחד למקום שני.‏
מצאתי את זה מבלבל מאד, אך החלטתי שזה שירת כמה סיבות.‏
‏(1) זה החזיק אנשים בקניון, כי הם לא ידעו איך לצאת.‏
‏(2) זה הסתיר את העובדה שללכת מקצה אחד של הקניון לשני היה קשה כמו ללכת מהסנדלר בכיכר הכפר לפונדק בקצה העיר לפני מאות -- למעשה יותר קשה, כי לא אפשר לרכב על סוס.‏
‏(3) הם לא היו צריכים לעדכן את הלוחות כל פעם שאחת מהחנויות נסגרה.‏ הם פשוט היו יכולים לסמוך על הלקוחות לחפש ברשת בטלפונים הניידים שלהם.‏

איכשהו, אפילו בלי מפות, הצלחתי למצוא חנות בגדים.‏
ואולי היה בה יותר מגודל אחד של מכנסיים.‏
רק שלא הייתי מסוגל לברר.‏
היתה לחנות שיטת מיון מוזרה משלה, שמשתמשה בשני ממדים למיין מכנסיים: "גזרה שדופה, גזרה רזה, רגל ישרה", ו"ממציא, צלם, מפיק".‏
ברצינות.‏
כנראה, מפיקים הם יותר שמנים מצלמים, שהם יותר שמנים מממציאים.‏
או שלפחות המפיקים פחות סבירים להשתדל להדחק לתוך מכנסי "גזרה רזה" (במיוחד אם אין צלמים בסביבה).‏
הבעיה היחידה היתה שבמדפים היו מכנסיים רק לממציאים וצלמים.‏
אז המפיק הזה ויתר והלך הביתה.‏
כנראה, הבגדים הנוכחים שלי צריכים להחזיק קצת יותר זמן.‏
לפחות עד שאוכל למצוא ממציא שירשם ליישם את התכנית של "מלאי הנצח".‏
The Producer's New Clothes (Part 2)

Part 1:
http://lang-8.com/1002637/journals/33120611169894605000383407937070859310

I noticed that the mall had removed most of the directories, the maps that tell you how to get from one place to another. I found that extremely disorienting, but I figured that it served several purposes. (1) It kept people in the mall, since they couldn't figure out how to leave. (2) It hid the fact that getting from one end of the mall to the other was as major an undertaking as traveling from the cobbler on the village green to the tavern on the edge of town had been centuries ago -- actually worse, since you couldn't ride a horse. (3) It saved them from having to update the directories every time one of the stores closed. They could simply rely on their customers to search the Internet on their cell phones.

Somehow, even without directories, I did find my way to a clothing store. And it might have actually contained more than one size of pants. It's just that I couldn't tell. The store had its own quirky classification system, which categorized pants along two axes: "slim fit, skinny fit, straight leg", and "innovator, photographer, producer". Seriously. Apparently, producers are fatter than photographers, who are fatter than innovators. Or at least the producers are less likely to try to squeeze themselves into "slim fit" pants (especially if no photographers are around). The only problem is that the shelves only contained pants for the innovators and photographers. So this producer gave up and went home. It looks like my current clothes will have to last me a bit longer. At least until I can get an innovator to sign up to implement the "Eternal Inventory" idea.