הבגדים החדשים של המפיק (חלק א')‏

  •  
  • 450
  • 1
  • 1
  • Hebrew 
Feb 13, 2017 08:36
יש אנשים שנהנים מקניית בגדים.‏
אני לא הייתי אומרים שהם משוגעים, אלא שונים, לפחות שונים ממני.‏
מן הסתם, הם הולכים לחנות מתרגשים מהאפשרות שיביאו הביתה משהו שיגרום אותם להראות טוב.‏
אני גורר את עצמי לחנות בתקווה למצוא משהו נוח ללבוש, שלא יתמוטט מיד, ולא גורם לי להראות מגוחך, אבל לרוב אני יוצא מאוכזב.‏
המגמה להתיש בגדים מראש, כדי שיש להם בלייה ואפילו חורות, לא עוזר.‏

בעולם מושלם, מישהו היה עוקב אחרי כל הבגדים אותם קניתי ואהבתי במהלך חיי, וצוות היה אוגר אותם.‏
אז, כשחולצה היתה נשחקה, הייתי יכול ללכת לשם ולקנות תחליף.‏
מפני שגם הגודל שלי וגם הטעם שלי נשארו פחות או יותר ללא שינוי מאז שהפכתי לבוגר, הייתי מאושר לגמרי ללבוש את אותם הבגדים לשארית חיי, כל זמן שנקודת ההתחלה היתה בשנים השמונים או יותר מאוחר.‏
(ארכיון הבגדים לא היה חייב לשמור את ההרכב של הבליזר הירוק האבוקדו, החולצה הכתומה, ועניבת הפרפר המשובצת החומה שלחצו אותי ללבוש בשנים השביעים לפני שחשבו הייתי מספיק מבוגר לשים לב למה שלבשתי.)‏
אם המזימה של "על המדפים לנצח" לא עבדה, הייתי מסתפק לשיטה בה יחולקו בגדים (נקיים, כמובן), כמו מדים חלוקים בבית חולים.‏
אך אף אחד מתייעץ איתי כלפי דברים כאלה.‏
עם מי מתייעצים במקוםי?‏
אני לא יודע.‏
אך מן הסתם היועץ אומר לחנויות בגדים "לעולם לא יזיק לאגור עשרים זוגים של אותו הגודל."‏

היה לי מזל מספיק להמנע מהקניון המקומי במשך כמה שנים.‏
שכנעתי את עצמי שזה היה עניין של עיקרון אחרי שהפסיקו לקרוא עצמם "קניון" וכינינו את עצמם "קולקצייה".‏
כנראה לא הייתי היחיד שמצא את זה יומרני, כי כמה שנים אחר כך, חזרו לקרוא עצמם "קניון".‏
הרגשתי שבגלל המחווה הזה, הייתי חייב להם ביקור (במיוחד כי הייתי צריך נעליים).‏

המשך יבוא...‏

http://lang-8.com/1002637/journals/613646595684119318680451817887665100
The Producer's New Clothes

There are people out there who enjoy shopping for clothes. I would not call them crazy, just different, or at least different from me. They probably go to a store excited at the prospect of bringing home something that will make them look good. I drag myself to a store hoping to find something that is comfortable to wear, won't fall apart immediately, and doesn't make me look ridiculous, but usually leave disappointed. The trend of "pre-aging" new clothing so it contains wear marks and even holes doesn't help.

In an ideal world, someone would keep track of all the clothing that I bought and liked over the course of my life, and a team would stock up on it. Then, when a shirt wore out, I could go over there and buy a replacement. Since both my size and my taste have remained pretty much constant since I became an adult, I'd be perfectly happy wearing the same clothes for the rest of my life, as long as the starting point was the Eighties or later. (The clothing archive would not need to stock the avocado green blazer, orange shirt, and brown checked bowtie ensemble that I was forced to wear in the Seventies before I was considered old enough to notice what I was wearing.) If the "forever on the racks" scheme didn't work, I'd settle for a system where someone regularly handed out clothing (clean, of course), like scrubs in a hospital. But no one consults me when it comes to setting up these things. Who do they ask instead? I don't know. But apparently the consultant tells clothing stores "You can never go wrong by stocking twenty pairs of the same size."

I've been lucky enough to avoid our local mall for a number of years now. I convinced myself that this was a matter of principle after they stopped calling themselves a mall and pronounced themselves a "collection". Apparently I wasn't the only one who found that pretentious, since a few years later, they went back to calling themselves a mall. I felt that with that gesture, I owed them a visit (especially since I needed another pair of pants).

To be continued...

http://lang-8.com/1002637/journals/613646595684119318680451817887665100